הקהלהקה נולדה באישון לילה ב-ZooMUSEum. היה זה הסגר הראשון. כמו מרבית האנשים, היינו ספונים בבתים: לא יכולים להתקהל בגופנו, אז נתלהק ברוחנו. הזמנו בתנועת היכון! את האייקונים של עולם התיאטרון - דויד מעיין וסמדר יערון - להיות מורינו. הרי, אנו זקוקים לעצת חכמינו כאשר הטקס הופך הכרחי להישרדות אמנותנו. קודם כל, לקחנו את הזמן לשהות כאמנים ביחד בפורמט חדש ובמציאות לא מוכרת, כאשר בדידותנו הסייבורגית היא בת-חישה וגם עוברת דיגיטציה שניתן לצרוך כקהל משועשע. ואז ראינו: אנחנו הלהקה ואנחנו קהלה! אנחנו הקהלהקה! סוף סוף, באופן הזה, אנחנו יכולים להיות מוזה-און מספיק לעצמו.

״ערכים לאלף הזה״ ידענו מן הרגע הראשון, כמו סיפור אהבה. צללנו יחדיו למרחב מוכר, עתיק, בין דורי ונצחי של מחקר אמנותי משותף. חקרנו את אמנות החוויה המתמשכת, התעקשנו על רווחת ההוויה, חשבנו על אמנות אובייקטיבית, יצירת מציאות, רקדנו ריקודים מקודשים ודברנו הרבה על בראשית ומשפחה. החזון היה בהיר, הכול רב עצמה. פסטיבל מחול הוא צורתנו ויהי מה.